<h1>ארחות חיים הלכ' קדוש היום סימנים ח'—י"ב</h1>
<h2>דף קא.</h2>
פסקו הגאוני' ז"ל דאין קדוש אלא במקו' סעודה הלכך לא יקדש אדם בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש אדם בזוית זו אוכל בזוית שניה. ומקשה א"כ למה מקדשין בבה"כ ומתרצינן אע"פי שאין אוכלין בבה"כ סעודת מצוה מותרת. ויש נותנין טעם אחר למה מקדשין בב"הכ משום רפואה לפי שאז"ל פסיעה גסה נוטלת א' מת"ק ממאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי והוא הקידוש שעושין בבה"כ וכ"כ הגאונים ז"ל ומנהג בהרב' מקומות שהשמש מביא כוס של קידוש לכל א' וא' ונותנין על עיניהם. והר' האיי כתב דלאו דוקא בקדושא דבה"כ דה"ה בביתו. וי"א כי הטעם בעבור האורחים שאוכלין שם בחדר הסמוך לבה"כ שיוצאין ידי קידוש כיון שהן מסובין במקו' סעודתן וכ"כ הראב"ד ז"ל וזה הטעם נכון והראיה שאין מקדשין בבה"כ בלילי הפסח לפי שאפי' עני שבישראל לא יפחות לו מד' כוסות של יין ובשאר י"ט נהגו לקדש שם וכ"כ הר' אהרן הלוי ז"ל וביאר עוד תקנה זו קבועה היא ואע"פי שאין שם אורחים שכן דרך תקנות חכמים שאע"פי שבטל הטעם תקנה במקומה עומדת עכ"ל. וי"א כי הטעם לפי שפעמים יש בצבור מי שאינו בקי בנוסח הקידוש ובשמוע אותו יגמרוהו או נוכל לומר להוציאו בזה הקידוש אחר שדעתו לאכול בביתו ואע"פ שהלכה רווחת היא שאין קידוש אלא במקום סעודה דכתיב וקראת לשבת עונג במקו' עונג שם תהא קריאת השבת דהיינו הקידוש. וכן כתב ר' ניסים ז"ל וז"ל מי שקדש בבית זה ודעתו לאכול בבית אחרת אינו צריך לחזור ולקדש במקום סעודה והביא ראיה ממה שאז"ל מי שסוכתו ערבה עליו מקדש בליל י"ט האחרון של חג בביתו ועולה ואוכל בסוכתו וכן דעת הירושלמי. אך הרמב"ם ז"ל כתב שאין קידוש אלא במקום סעודה כיצד לא יקדש בבית זה ויאכל בבית אחר אבל אם קידש בזוית זו אוכל בזוית שניה. ודעת הרי"ף ז"ל דאפי' מפנה לפנה צריך לחזור ולקדש. ונוכל להכריע שתי הדעות האלה הא באתרא דחזי ליה הא באתרא דלא חזי ליה וכ"כ הריא"ף ז"ל ועוד כתב דאי קידש בבית זה ואזל לחצר וקחזי לאתרא דקדיש וקחזי הנר ואע"פי שאינו יכול להשתמש לאורו אינו צריך לחזור ולקדש. והר"י מקור' ז"ל כתב אדם שמקדש בביתו ויש שכן ששמע קדושו של חבירו על שלחנו שיצא היכא דנתכוון שומע ומשמיע דהוי קידוש במקום סעודה. ויש מן הגאונים שכתבו דאי אפשר למיתב להאי שרגא לקדושי ולסעוד התם ולמעבד מצוה מן המובחר יתיב בחצר וסעיד סעודתיה. וכ"ש אי כביא ליה שרגיה דאנוס הוא דמקדש בלא שרגא וסעיד סעודתיה. ואי כבה הנר ואיכא אור כוכבים או אור לבנה מקדש לאורן וסעיד ואי לא מקדש וסועד מכל מקום שהרי חייב בהן דבר תורה ואי אפשר להניחן בדליכא נר אבל מי שאין לו נר ואין דעתו מיושבת לסעוד בחשך אינו מקדש עד למחר. כתב ר' שלום ז"ל דיוצא אדם בקידוש שלא במקום סעודה אם טעם שום דבר מועט כדאמר טעימו מידי ודווקא לחם אבל פירות לא.
